החלטה בתיק ת"א 35875-02-11

1.         לפני בקשת תובע לפטור אותו מהגשת חוות דעת רפואית מטעמו ולמינוי בתחומים הבאים:               פסיכיאטריה ועיניים. זאת- בגין פגיעות שנגרמו לו לטענתו עקב נפילה בעבודה מיום 8/7/09 (להלן: "התאונה").       

2.         לטענת התובע - כמפורט בבקשה ובתצהיר התומך בה, אין ביכולתה לעמוד במעמסת המימון הכספי של חוות דעת רפואיות מטעמו כדרישת תקנה 127 לתקנות סדרי הדין האזרחי. התובע מפנה בין היתר למסמכים רפואיים, לפרוטוקולי הוע"ר שליד המל"ל, לפרוטוקול ק.מ שבמסגרתו העידו הוא ומעסיקו דאז. 

3.         בחנתי את טענות הצדדים. ראיתי בשלב זה לקבל את הבקשה בתחום הפסיכיאטריה בלבד. בתחום העיניים- אפילו פרוטוקולי המל"ל אינם מסייעים בידי התובע ואין לפני ראשית ראיה בדבר קיומה של נכות רפואית הקשורה בתאונה בתחום הנ"ל, כפי שקיימת לכאורה  בתחום הפסיכיאטריה, הגם שקלושה (5% בלבד).  ראיתי עם זאת לציין, ולו למען הסדר, כי איני רואה מקום להצהרות/סברת ב"כ התובע כי שאלת החבות "בכיסו". להבנתי- לא כן הדבר, בשלב זה- המחלוקת בין הצדדים בעינה עומדת ואיני מוצאת  שיש בפרוטוקול ק.מ כדי לאיינה. זאת- הגם שלמען האיזון- אציין כי מנגד- איני מוצאת בשלב זה ולכאורה, שהקושי העומד לפני התובע הינו כזה שהיה מצדיק, לו נתבקשתי, לפצל את הדיון.

ואנמק.

4.         סמכותו של בית המשפט למינוי מומחים מוגדרת בפרק יא' לתקנות סדר הדין האזרחי, והתקנות הרלבנטיות לענייננו הן תקנות 127 ו-130 שזו לשונן:

            תקנה 127:        "רצה בעל דין להוכיח טענה שברפואה לביסוס טענה מטענותיו, יצרף לכתב טענותיו תעודת רופא או חוות דעת של מומחה, לפי הענין, שנערכה לפי סעיף 24 לפקודת הראיות... אולם רשאי בית המשפט או הרשם לפטור בעל דין מצירוף חוות דעת מטעמים מיוחדים שירשמו".

            תקנה 130 (א):   "בית המשפט או הרשם רשאי, בכל עת ולאחר שנתן לבעל הדין הזדמנות ראויה להשמיע את טענותיהם, למנות מומחה או מומחים, לענין שבמחלוקת בין בעלי הדין".

5.         בע"א 7431/96 יפת השמש - חברה לבנין והשקעות בע"מ נ. אלוני רחמים ואח' פד"י נא (2) עמ' 574, נקבע - מפי כב' השופטת ט. שטרסברג-כהן, אמנם בקשר עם תביעה בגין ליקויי בניה, אך מתוך רציונל דומה:

            "בית המשפט רשאי למנות מומחה לענין שבמחלוקת בכל עת (תקנה 130(א) לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד-1984). אין מניעה למנות מומחה כזה בשלב קדם המשפט ובדרך כלל אף רצוי לעשות כן. אין מניעה למנות מומחה בטרם המציאו הצדדים חוות דעת מטעמם ואין בכך כדי ליצור ראיות עבור התביעה שטרם הביאה כאלה".

            במילים אחרות, בית המשפט קיבל שם את הטענה כי בקדם משפט רשאי הוא להפעיל את סמכותו ולמנות מומחה מטעמו, אף שאין חוות דעת סותרת מטעם בעלי הדין, ולמעשה כלל אין חוות דעת בפניו.

6.         עקרון דומה נקבע בענין רע"א 10251/02 אפרים כץ - חמים וטעים נ. חנה דואני ואח', פד"י נז(1) 797. שם - נדונה בקשת רע"א על החלטתו של בית המשפט המחוזי למנות מומחה בתחום הפסיכיאטריה על סמך המלצתו של מומחה מטעם בית המשפט אשר מונה בתחום האורטופדיה במסגרת תביעת רשלנות רפואית שהגישה המשיבה 1 נגד המבקש. נפסק, מפי כב' השופט ת. אור, כי:         " שילובן של תקנות 127 ו-130 מאפשר לבית המשפט לפטור בעל דין מהגשת חוות דעת על ידי הצד המעונין במינוי המומחה". "הדבר מתאפשר על ידי מתן פטור מהגשת חוות דעת מטעם הצדדים, לפי תקנה 127, המשולב במינוי מומחה מטעם בית המשפט לפי תקנה 130" (עמ' 799 ד'-ה' לפסק הדין).

            התיקון האחרון לתקנות סדר הדין האזרחי - פרק המומחים, לא שינה את שנקבע בתקנות 127 ו- 130 כמפורט לעיל.

7.         הנה כי כן, העקרון הוא כי בית המשפט לא ימהר לעשות שימוש בסמכותו וצריכים להתקיים שני תנאים מצטברים כדי לעשות כן:

א.         פגיעה משמעותית בתאונה, כגון שבר, אשפוז ממושך וכיו"ב.

ב.                   חוסר יכולת כלכלית לממן חוות דעת רפואית.

8.         מן הכלל אל הפרט:

א.         בחינת המסמכים הרפואיים שהוצגו כי- לכאורה, התובע סובל ממצב נפשי מסויים, שלכאורה עשוי להיות קשור/מושפע מהתאונה. שיעור הנכות שקבע המל"ל אינו מאיין את האפשרות כי מדובר בפגיעה מהסוג המצדיק את הצורך בבירור מצבו הרפואי של המבקש, בטרם יינתן פסק דין סופי בתביעתו. קביעת המל"ל אינן מחייבות בתיק מהסוג דנן, לא עצם הקביעה (לחיוב ולשלילה) ולא שיעורה.  ועם זאת- קביעתה של נכות אשר יוחסה, לפחות לכאורה, לתאונה נשוא התביעה, מהוה אינדיקציה לקיומה של פגיעה רפואית ויש לתת את הדעת, כי בהתקיים התנאי השני- אי מינוי- יחסום את דרכו של מי שנפגע בתאונה מפני הוכחת נזקיו.

ב.         אשר לטענה בדבר אי מסוגלות כלכלית לעמוד בנטל הכרוך במימון חוות הדעת, שוכנעתי מן האמור בבקשה, נספחיה, מעדות התובע לפני, כי מצבו המשפחתי והכלכלי, בנתוניו האישיים, הסוציואקונומיים, סביבתיים ומשפחתיים ורגשיים- אינו מאפשר לו לעמוד בנטל הכלכלי המתחייב מהגשת חוו"ד מטעמו.

9.         סיכומו של דבר, מצאתי טעם מיוחד, בנסיבות הענין - לפטור את התובע מהגשת חוות דעת רפואית מטעמו לשם הוכחת נכותו, בתחום הנפשי.